אפליה נגד ה"שחורים" בכלי התחבורה

ב-1 בדצמבר 1955, עליתי לאוטובוס במונטגומרי אלבאמה והתיישבתי בחלק הקדמי של האוטובוס. בחלק זה ישבו האנשים ה"לבנים" ואילו ה"שחורים" ישבו בחלק האחורי של האוטובוס. על פי החוק נדרשו ה"שחורים" בעלותם לאוטובוס ציבורי לשלם את דמי הנסיעה לנהג בקדמת האוטובוס, ואז לרדת ולעלות מחדש בדלת האחורית ולשבת בחלק האחורי. אם המקום המיועד ל"לבנים" היה מלא נדרשו הנוסעים ה"שחורים" לקום ולפנות את מקומם ל"לבנים" או לרדת מהאוטובוס. האוטובוס היה עמוס באנשים ולאנשים ה"לבנים" שעלו לא נותר מקום ישיבה. הבחנתי באדם "לבן" שפנה לאישה "שחורה" רוזה פארקס שמה כבת 42 וביקש ממנה לקום ולתת לו לשבת. רוזה סירבה לפנות את מקומה באוטובוס לגבר. התבוננתי בה וחשבתי שהיא עומדת לשלם על עקשנותה. היא סירבה בכל תוקף לקום ממקומה.

נהג האוטובוס דיווח על כך לשוטר שעמד באחד הרחובות והשוטר עלה לאוטובוס ועצר את רוזה פארקס. ביררתי אודותיה וגיליתי שהיא שוחררה בערבות. עם זאת, מעצר זה הביא אותה להחלטה לצאת ולהיאבק בחוקי הגזע בעירה. יחד עם חבריה לתנועה לזכויות האזרח היא פתחה במסע הפגנתי בו חילקו עלוני מחאה ל"שחורים" בהם ביקשו להימנע מלעלות לאוטובוסים, כמחאה על המאסר והמשפט.

באחד מימי שני, כשעליתי לאוטובוס הופתעתי לראות שאף אדם "שחור" לא עלה לאוטובוס במונטגומרי. ה"שחורים" הלכו ברגל או נסעו במוניות של" שחורים" שעצרו בכל תחנות האוטובוס וגבו כמחאה דמי נסיעה הזהים לאלו שגבו האוטובוסים.

פארקס הורשעה במשפטה בהפרת הסדר הציבורי ונדרשה לשם קנס. אך בזכות מאבקה ועזרתו של הכומר מרטין לותר קינג, קהילת השחורים החרימה את הנסיעה באוטובוסים המקומיים למשך 381 ימים עד אשר חוק ההפרדה גזעית באוטובוסים בוטל ב- 13 בנובמבר 1956 בטוענה כי הוא נוגד את חוקת ארצות הברית.

 

מבצע יונתן

יומני היקר                                                                                                                     27.6.1976

סוף כל סוף הגיע החופש הגדול והטיול הגדול לפריז שהבטיחו לי הורי הגיע. כולי נרגשת הגעתי עם הורי לשדה התעופה בן גוריון וממתינה כבר לשבת במטוס, בכסא ליד החלון ולהביט סוף סוף על העננים מלמעלה.

לאחר כ-שעת טיסה נחתנו נחיתת ביניים באתונה והמטוס המשיך בדרכו ליעד הנכסף פריז, בעודי נפעמת מנוף העננים שמתחתי צעקה מבהילה במבטא זר פילחה את האווירה הנעימה שהייתה במטוס.

לא הבנתי מה קורה באותו הרגע ופתאום ראיתי בחורה עם מבט מאיים שבידה האחת אקדח ובידה האחרת רימון יד לפתע המטוס ביצע פנייה ושינה כיוון .כל הנוסעים היו נסערים ומבוהלים וכמובן שגם אני אחרי כמה דקות הבנתי שהמטוס נחטף 

אחרי כ-שעה וחצי המטוס נחת הצצתי מהחלון וראיתי את אחד החוטפים משוחח עם אנשים חובשי כאפיות על המסלול . 

והבנתי שנחתנו במדינת אויב לפי החיבוקים ותנועות הידיים בין החוטפים לחובשי הכפיות ליבי לא בישר לי טובות ומרגע זה ממש חששתי לחיי ולחיי הורי, שמתי את ראשי על כתפי אימי ופרצתי בבכי מרוב שהייתי נסער לא שמתי לב שהמטוס המריא שוב ליעד לא ידוע. לאחר כ-שעתיים המטוס נחת וכשהגיע לקצה המסלול ראיתי מהחלון חיילים כההי עור הבנתי ו שאנחנו על אדמת אפריקה. החוטפים הורידו אותנו מהמטוס והכניסו אותנו למבנה כשהם קוראים בשמות הנוסעים ועושים הפרדה. לפי השמות ידעתי שאת כל הישראלים והיהודים שמו בנפרד מאוחר יותר הסבירו לנו החוטפים שאם ממשלת ישראל לא תשחרר מחבלים שכלואים בארץ הם יוציאו אותנו להורג. נבהלתי מאוד וקיוויתי שנמצאת אני בתוך חלום השהייה וחוסר הוודאות בתוך המבנה הייתה מעיקה הייתה בלתי נסבלת . לפי מבט שאר הנוסעים לא ראיתי הרבה תקווה ואופטימיות בעיניהם שעה גררה שעה והתקווה הלכה ונמוגה .

יומני היקר                                                                                                                 4.7.1976

 לאחר כשבעה ימים ולילות מורטי עצבים ודאגות נרדמנו בתקווה שמועד האולטימטום לא יפוג והחוטפים יממשו את איומיהם לפתע התעוררתי בבהלה לשמע פיצוצים ויריות וחששתי שהחוטפים מתחילים לחסל ולהרוג את כל הנוסעים נצמדתי לאימי בבהלה הורדנו את הראש והתפללנו "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" בעודי שומעת את התפילה החרישית מפי הוריי שומעת אני קולות בשפה העיברית ולא הבנתי מאין הם הגיעו הצצתי מעבר לכתפה של אימי ולא האמנתי למראה עיניי חיילים ישראלים עם נשק בידיהם מגנים עלינו ויורים ומחסלים את המחבלים. חשבתי שחולמת אני ולא אלו באמת חיילים ישראלים שטסו 3000 ק"מ על מנת לחלץ אותנו ועשו את הבלתי יאומן.

בעודי מעכלת את הנעשה סביבי שמעתי את קול אחד החיילים צועק:"להסתדר בשורות ולבוא אחריי" שמסביבנו מגנים ושומרים חיילים נוספים הם הובילו בתוך החשכה לעבר מטוס גדול שחלקו האחורי פתוח והושיבו אותנו אחד אחד במטוס שמסביבי אני שומעת הדי יריות ופיצוצים המטוס סגר את דלתו האחורית האיץ את המנועים וטס גבוהה לשמיים בעוד המטוס באוויר לפי עיניי החיילים הבנו שמשהו נורא קרה הבטתי לקצה המטוס וראיתי מספר חיילים מנסים להנשים ולהציל חייל שנפצע וסיכן עצמו למעננו אך מאמציהם לא הועילו והוא נפטר בידיהם  בעודם מלחששים בניהם ידענו שהחייל הוא יוני נתניהו מפקד ה"מבצע" כולנו הרכנו ראש לכבוד הגיבור. 

לאחר מספר שעות המטוס נחת בשדה התעופה בן גוריון וכשנפתח כבש המטוס ראינו את כל קהל ההמונים שקיבל אותנו בשמחה ומי שלא ראה את השמחה שהייתה לא ראה שמחה כזו מימיו בתוך כל השמחה עמדה בצד בחורה נאה עם דמעות בעיניה ומאוחר יותר הבנתי שזוהי חברתו של יוני נתניהו הגיבור שהוא וחייליו סיכנו את חייהם למעננו.

נפילת הבורסה -1929

29.10.1929 ארצות הברית, ניו יורק :

נפילת הבורסה ב1929 היא הנפילה הקשה ביותר שספגה ארה"ב בכל הזמנים .

אני זוכר את היום הזה כאילו הוא היה אתמול ..
בדיוק ביום זה לקחתי חופש בשביל לנוח קצת בבית  ופתאום שמעתי את הטלפון מצלצל .
זו הייתה המזכירה . הבנתי שאם היא מתקשרת אליי ביום חופש כנראה זה משהו חשוב . לא הבנתי אפילו עד כמה .
היא אמרה לי: " טומס, דבר נורא קורה , בעוד כשעה תתקיים פגישה חשובה בנושא , תתייצב כמה שיותר מהר במשרד ! "  
קולה היה מבוהל ,משיחה זו הבנתי , כמה הנפילה שהתחילה חמורה , אני זוכר את התחושות המעורבות שהיו לי , לא ידעתי מה עומד לקרות , ופחדתי מזה מאוד.

אספר לכם קצת רקע בנושא :

בשנות העשרים של המאה ה-20, נהנתה הבורסה האמריקאית מתקופה של צמיחה ומיליוני אזרחים רגילים השקיעו בה את מיטב כספם. אלפי אמריקאים החלו להשקיע בכבדות בשוק המניות, חלק גדול מהם לוו כסף כדי לקנות עוד מניות. עלייה במחירי המניות עודדה אנשים רבים להשקיע, אנשים קיוו שמחירי המניות ימשיכו להאמיר. אך באוקטובר של 1929 קרסה הבורסה החשובה בעולם במפולת מניות שכמוה לא הייתה.
נפל השוק בחדות, כשהוא מאבד 17% מערכו בבת אחת. הירידה התעצמה עד שהגיעה לשיא ביום חמישי השחור, 24 באוקטובר 1929. שיא של 12.9  מליון מניות נמכרו באותו יום.

משקיעים רבים נוספים החליטו לצאת מהשוק .

אני ,טומס לאמונט, מנכל מורגן בנק , ועוד מספר בנקאים מרכזיים בוול סטריט  נפגשנו לצורך הבנת המצב, וכדי למצוא מוצא מהפניקה והכאוס שהשתלטו על קומת המכירות .אותה פגישה שסיפרתי לכם קודם . ביחד עם הבנקאים החלטנו להעביר את המושכות לריצ'רד וויטני , סגן הנשיא של המסחר ולפעול בשמנו .    
משקיעים רבים נוספים החליטו לצאת מהשוק, וכתוצאה מכך ירידות המחירים המשיכו וגרמו לנפילה של עוד 13%.
קריסת הבורסה גרמה לאובדן רב :  
מניות איבדו את ערכן, ערך הכסף ירד, הבורסה התמוטטה, בנקים נסגרו(בינהם גם הבנק שלי), מפעלים פשטו את הרגל ונסגרו, ענף הבנייה נפגע קשה, שכר העבודה ירד למינימום. מערכת החינוך נפגעה, מורים לא קיבלו משכורות ותלמידים לא הגיעו ללמוד. מיליוני אנשים , מהעשירים ביותר  ועד לעניים , איבדו את הונם ורכושם ונשארו חסרי-כל ומובטלים .

התכנסות האנשים לאחר קריסת הבורסה

 

רצח יורש העצר בסרביה

אף פעם לא באמת הבנתי מזה פוליטיקה, כל מה שידעתי היה החוקים והמילים שכדאי לומר. אבא תמיד היה אומר שפוליטיקה זה משחק ילדים כמו מונופול ושרק צריך להביא את השחקנים למקום הנכון. אמא לא באמת אהבה את העבודה של אבא, היא תמיד הייתה דואגת לו בגלל שהוא מוטרד מידי או מתעצבן מזה יותר ממה שהוא צריך ולפי אמא זה לא היה טוב לבריאות שלו.

אמא צדקה, הפוליטיקה הרגה אותו. העולם הזה ממש מסובך, אתה מנסה לעשות טוב לאנשים ונרצח, אז למה בכלל לנסות ? זה לא שווה את זה. אז עזרת לאיש אחד שניים אבל כל האחרים מודים לך בכך שהם יורים בך.

תמיד רציתי להיות כמו אבא, איש מצליח ומשפיע מישהו שעושה הכול בשביל העם שלו, מישהו שאהב את החיים כי זה מה שיש. עכשיו אני כבר לא רוצה את זה.

עכשיו אני רוצה צדק, אני לראות את כל אותם האנשים שחושבים שהם יכולים לפגוע בבן אדם אחר סובלים, סובלים את הסבל שאני הרגשתי כששמעתי את הירייה וראיתי את ההורים שלי נופלים במהירות. את הסבל של כל השאלות שעוד לא הספקתי לשאול אותם ועכשיו כבר אין לי את מי לשאול. את הסבל של הפרידה.

איך ממשיכים אחרי השקט ? איך מתבגרים ? איך חיים בלי ההורים שלך ? איך חיים בלי התמיכה ואהבה ? איך חיים בלי משפחה ?

אני צריך למצוא את התשובות לשאלות ואת התשובות לשאלות של עצמי, אבל יותר מזה אני צריך למצוא את הכוח להמשיך. את הכוח להמשיך לחיות.

אמי ואבי יורש העצר בסרביה. עסק בפוליטיקה ועמד במרכזה של דילמה בין סרביה לאוסטרליה.

נרצחו ב28.6.1914 בידי מתנקש חמוש באקדח.

אם אתם שומעים אותי הורי אני אוהבת אותכם.

תודה לכם.

פרנץ ומשפחתו

 

הקונגרס הציוני (הלאומי) הראשון

אני זוכרת את היום הזה במדויק כאילו זה היה אתמול, זה היה ב- 29 באוגוסט 1897 באולם "בית הקזינו" המפואר שבבזל שוויץ, שם כונס הקונגרס הציוני העולמי הראשון.

אפשר היה לומר שכולם היו לחוצים. זה היה הדבר היחידי שדיברו עליו ברחובות או בעיתונים. רציתי להיות מעורבת יותר במתרחש בקונגרס אז התקרבתי לדלתות והאזנתי להם. שמעתי אותם רבים וצורחים ומידי פעם אפילו צוחקים. היה גם זלזול בקולותיהם ואני לא יכולה להגיד שזה לא פגע בי. גם אנחנו בני אדם וגם לנו מגיע שקולנו ישמע כמו קולם של אחרים.

כשקראו להרצל לעלות לבמה, רעדתי הרי אם חושבים על זה כל היהודים היו תלויים בו. כל מילה שהוא היה אומר הייתה יכולה לשנות את עתידנו מרע לטוב וההפך. כל מילה שהוא היה אומר הייתה מעבירה בי צמרמורת. אבל אתם חייבים להבין הרצל היה המודל לחיקוי היחידי, הוא היחיד שעזר לנו מבלי כוונות סתר.

בזמן הנאום שלו שמעתי את האנשים מהמהמים או נאנחים וכאלה שהתייחסו בבוז אל דבריו או כאלה שתמכו והצדיקו אותו.

הקונגרס סימן לנו את התחלת הדרך שכל כך חיפשנו. זה שם אותנו על המפה, במרכז העניינים של כולם וזה בדיוק מה שרצינו.בשנים שלאחר מכן היה קצת בלגן, אבל כנראה שבשביל סדר צריך קצת בלגן. אני גאה במה שקרה לנו. מדינת ישראל עכשיו עומדת איתנה וגם אם קצת קשה אנחנו לא מוותרים על ארצנו ונלחמים בשבילה.

תודה לך בנימין זאב הרצל עזרת רבות והנך בן אדם חשוב בהיסטוריה של עם ישראל. כל דור ודור ידע על מעשייך ועל גדולתך. על המלחמות הרבות שנלחמת בעבורנו. אנו נשמור על ארצנו בשבילך.

אנו חייבים לך. 

 

                                   תמונות מהאסיפה

 

 

 

סרטון מהמקום בו נערך הקונגרס

 

מעבורת החלל קולומביה

היום יום חמישי ה16 בינואר 2003 כולם כאן מתרגשים בפלורידה שבארצות הברית לקראת שיגור מעבורת החלל קולומביה.

אני התרגשתי במיוחד משום שבמעבורת זו היה גם אסטרונאוט ישראלי, משלחת ישראלית גדולה הגיעה לפלורידה כדי ללוות את השיגור לחלל. בין היתר, הגיעו מפקדי חיל האוויר לשעבר: איתן בן אליהו ואביהו בן נון,ונציגים נוספים של חיל האוויר. אני זוכר שהלכתי לראות את השיגור ממרכז החלל הקנדי שבפלורידה. היה אבטחה כבדה משום שחששו מפיגועים ופעולות טרור. לאחר מספר דקות שמעתי את אחד האנשים צועק:"היי תראו החללית עומדת להמריא" שאחרי מספר שניות החללית המריאה,כל האנשים שהיו שם היו שמחים ומחאו כפיים. השיגור היה מוצלח. מטרת ההמראה הייתה לעשות מעל ל80 ניסויים. הגעתי לביתי השעה 8 בערב הדלקתי טלוויזיה, בחדשות הוא ציטוט של מנכ"ל נס"א שון אוקיפי שהביע הערכה רבה לכל העבודה הקשה שהשקיע סוכנות החלל הישראלית. ביום שבת הודיעו שממשיכה מעבורת החלל במשימתה בלי תקלות.

אחד הניסויים שעשו האסטרונאוטים היה לגדל גידול סרטני גדול בחוסר משקל. מטרת הניסוי הייתה לברר דרכים של טיפול גנטי בגידולים בבלוטת הערמונית ובמעי הגס. אני זוכר שאחרי מספר ימים מעבורת החלל הייתה צריכה לשוב בחזרה לארץ, בכל ערוצי הטלוויזיה דיברו על זה. בטיסה חזור בכניסה לאטמוספירה 16 דקות לפני מועד נחיתתה המתוכנן התפרקה המעבורת,באסון נהרגו כל 7 האסטרונאוטים, כל האנשים היו עצובים מאוד אני הייתי ממש עצוב בעיקר בגלל מותו של אילן רמון האסטרונאוט הישראלי.

וועדת חקירה שהוקמה כמה ימים לאחר המקרה הנורא קבעה כי פיסת קצף בידוד שנפרדה בעת השיגור הייתה הגורם הישיר לאסון.

 

 

שי עגנון - חתן פרס נובל

היום יום שבת,עשירי לדצמבר שנת 1966.
היום בערב,אני אמור לקבל את פרס נובל לספרות. זו הפעם הראשונה שישראלי יקבל פרס נובל.
המעמד הזה מרגש אותי מאוד ואני מרגיש גאווה גדולה ושליחות גדולה שאני מביא כבוד למדינה שלי.
הכל התחיל בבוקר אחד כאשר קיבלתי שיחת טלפון מאיש קול ישראל יגאל לוסין.
יגאל אמר שהם קיבלו הודעה משבדיה שאני עתיד לזכות בפרס. אני בכלל לא ידעתי מכך...ממש התרגשתי אבל גם נזהרתי, פחדתי שמדובר בשמועה ללא יסוד ואז האכזבה הייתה עלולה להיות גדולה מאד.
אחרי מספר טלפונים ובירורים הבנו שמדובר בידיעה אמיתית.!
לא היה גבול לשמחה ולהתרגשות שלי באותו הרגע.
בגיל חמש כתבתי שיר בפעם הראשונה בחיים שלי.
אבי נסע לחו"ל לענייני עסקים ואני התגעגעתי איליו מאד ואז חיברתי שיר.
כתבתי המון שירים והם נשארו בבית של אבא שלי אבל כולם נשרפו במלחמה.
נולדתי בשנת 1888 בגליציה שמי היה שמואל יוסף עגנון אבל כולם כבר חיברו לי את השם ש"י שזה ראשי תיבות של שמואל יוסף.
עליתי לארץ ישראל בשנת 1924. השירים שכתבתי היו בעברית וביידיש והם פורסמו בעיתונים .

קיבלתי גם את פרס ביאליק ופרס ישראל אבל הפרס הזה שאני עתיד לקבל היום הוא נחשב ליוקרתי ומכובד מאוד והוא בקנה מידה עולמי.
הפרס הזה הוא פרס בינלאומי ויוקרתי מאד, הוא מחולק מידי שנה לאנשים נבחרים ובודדים על תרומתם למדע,לספרות ולאנושות בכלל.
מי שייסד את הפרס הזה הוא הממציא השבדי אלפרד נובל והוא הוריש את כל נכסיו לקרן שנושאת את שמו ושהיא אחראית לחלוקת הפרסים.
טוב חברים,חייב לסיים....צריך להתחיל להתארגן לטקס!!!