אפליה נגד ה"שחורים" בכלי התחבורה

ב-1 בדצמבר 1955, עליתי לאוטובוס במונטגומרי אלבאמה והתיישבתי בחלק הקדמי של האוטובוס. בחלק זה ישבו האנשים ה"לבנים" ואילו ה"שחורים" ישבו בחלק האחורי של האוטובוס. על פי החוק נדרשו ה"שחורים" בעלותם לאוטובוס ציבורי לשלם את דמי הנסיעה לנהג בקדמת האוטובוס, ואז לרדת ולעלות מחדש בדלת האחורית ולשבת בחלק האחורי. אם המקום המיועד ל"לבנים" היה מלא נדרשו הנוסעים ה"שחורים" לקום ולפנות את מקומם ל"לבנים" או לרדת מהאוטובוס. האוטובוס היה עמוס באנשים ולאנשים ה"לבנים" שעלו לא נותר מקום ישיבה. הבחנתי באדם "לבן" שפנה לאישה "שחורה" רוזה פארקס שמה כבת 42 וביקש ממנה לקום ולתת לו לשבת. רוזה סירבה לפנות את מקומה באוטובוס לגבר. התבוננתי בה וחשבתי שהיא עומדת לשלם על עקשנותה. היא סירבה בכל תוקף לקום ממקומה.

נהג האוטובוס דיווח על כך לשוטר שעמד באחד הרחובות והשוטר עלה לאוטובוס ועצר את רוזה פארקס. ביררתי אודותיה וגיליתי שהיא שוחררה בערבות. עם זאת, מעצר זה הביא אותה להחלטה לצאת ולהיאבק בחוקי הגזע בעירה. יחד עם חבריה לתנועה לזכויות האזרח היא פתחה במסע הפגנתי בו חילקו עלוני מחאה ל"שחורים" בהם ביקשו להימנע מלעלות לאוטובוסים, כמחאה על המאסר והמשפט.

באחד מימי שני, כשעליתי לאוטובוס הופתעתי לראות שאף אדם "שחור" לא עלה לאוטובוס במונטגומרי. ה"שחורים" הלכו ברגל או נסעו במוניות של" שחורים" שעצרו בכל תחנות האוטובוס וגבו כמחאה דמי נסיעה הזהים לאלו שגבו האוטובוסים.

פארקס הורשעה במשפטה בהפרת הסדר הציבורי ונדרשה לשם קנס. אך בזכות מאבקה ועזרתו של הכומר מרטין לותר קינג, קהילת השחורים החרימה את הנסיעה באוטובוסים המקומיים למשך 381 ימים עד אשר חוק ההפרדה גזעית באוטובוסים בוטל ב- 13 בנובמבר 1956 בטוענה כי הוא נוגד את חוקת ארצות הברית.

 

מבצע יונתן

יומני היקר                                                                                                                     27.6.1976

סוף כל סוף הגיע החופש הגדול והטיול הגדול לפריז שהבטיחו לי הורי הגיע. כולי נרגשת הגעתי עם הורי לשדה התעופה בן גוריון וממתינה כבר לשבת במטוס, בכסא ליד החלון ולהביט סוף סוף על העננים מלמעלה.

לאחר כ-שעת טיסה נחתנו נחיתת ביניים באתונה והמטוס המשיך בדרכו ליעד הנכסף פריז, בעודי נפעמת מנוף העננים שמתחתי צעקה מבהילה במבטא זר פילחה את האווירה הנעימה שהייתה במטוס.

לא הבנתי מה קורה באותו הרגע ופתאום ראיתי בחורה עם מבט מאיים שבידה האחת אקדח ובידה האחרת רימון יד לפתע המטוס ביצע פנייה ושינה כיוון .כל הנוסעים היו נסערים ומבוהלים וכמובן שגם אני אחרי כמה דקות הבנתי שהמטוס נחטף 

אחרי כ-שעה וחצי המטוס נחת הצצתי מהחלון וראיתי את אחד החוטפים משוחח עם אנשים חובשי כאפיות על המסלול . 

והבנתי שנחתנו במדינת אויב לפי החיבוקים ותנועות הידיים בין החוטפים לחובשי הכפיות ליבי לא בישר לי טובות ומרגע זה ממש חששתי לחיי ולחיי הורי, שמתי את ראשי על כתפי אימי ופרצתי בבכי מרוב שהייתי נסער לא שמתי לב שהמטוס המריא שוב ליעד לא ידוע. לאחר כ-שעתיים המטוס נחת וכשהגיע לקצה המסלול ראיתי מהחלון חיילים כההי עור הבנתי ו שאנחנו על אדמת אפריקה. החוטפים הורידו אותנו מהמטוס והכניסו אותנו למבנה כשהם קוראים בשמות הנוסעים ועושים הפרדה. לפי השמות ידעתי שאת כל הישראלים והיהודים שמו בנפרד מאוחר יותר הסבירו לנו החוטפים שאם ממשלת ישראל לא תשחרר מחבלים שכלואים בארץ הם יוציאו אותנו להורג. נבהלתי מאוד וקיוויתי שנמצאת אני בתוך חלום השהייה וחוסר הוודאות בתוך המבנה הייתה מעיקה הייתה בלתי נסבלת . לפי מבט שאר הנוסעים לא ראיתי הרבה תקווה ואופטימיות בעיניהם שעה גררה שעה והתקווה הלכה ונמוגה .

יומני היקר                                                                                                                 4.7.1976

 לאחר כשבעה ימים ולילות מורטי עצבים ודאגות נרדמנו בתקווה שמועד האולטימטום לא יפוג והחוטפים יממשו את איומיהם לפתע התעוררתי בבהלה לשמע פיצוצים ויריות וחששתי שהחוטפים מתחילים לחסל ולהרוג את כל הנוסעים נצמדתי לאימי בבהלה הורדנו את הראש והתפללנו "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" בעודי שומעת את התפילה החרישית מפי הוריי שומעת אני קולות בשפה העיברית ולא הבנתי מאין הם הגיעו הצצתי מעבר לכתפה של אימי ולא האמנתי למראה עיניי חיילים ישראלים עם נשק בידיהם מגנים עלינו ויורים ומחסלים את המחבלים. חשבתי שחולמת אני ולא אלו באמת חיילים ישראלים שטסו 3000 ק"מ על מנת לחלץ אותנו ועשו את הבלתי יאומן.

בעודי מעכלת את הנעשה סביבי שמעתי את קול אחד החיילים צועק:"להסתדר בשורות ולבוא אחריי" שמסביבנו מגנים ושומרים חיילים נוספים הם הובילו בתוך החשכה לעבר מטוס גדול שחלקו האחורי פתוח והושיבו אותנו אחד אחד במטוס שמסביבי אני שומעת הדי יריות ופיצוצים המטוס סגר את דלתו האחורית האיץ את המנועים וטס גבוהה לשמיים בעוד המטוס באוויר לפי עיניי החיילים הבנו שמשהו נורא קרה הבטתי לקצה המטוס וראיתי מספר חיילים מנסים להנשים ולהציל חייל שנפצע וסיכן עצמו למעננו אך מאמציהם לא הועילו והוא נפטר בידיהם  בעודם מלחששים בניהם ידענו שהחייל הוא יוני נתניהו מפקד ה"מבצע" כולנו הרכנו ראש לכבוד הגיבור. 

לאחר מספר שעות המטוס נחת בשדה התעופה בן גוריון וכשנפתח כבש המטוס ראינו את כל קהל ההמונים שקיבל אותנו בשמחה ומי שלא ראה את השמחה שהייתה לא ראה שמחה כזו מימיו בתוך כל השמחה עמדה בצד בחורה נאה עם דמעות בעיניה ומאוחר יותר הבנתי שזוהי חברתו של יוני נתניהו הגיבור שהוא וחייליו סיכנו את חייהם למעננו.

נפילת הבורסה -1929

29.10.1929 ארצות הברית, ניו יורק :

נפילת הבורסה ב1929 היא הנפילה הקשה ביותר שספגה ארה"ב בכל הזמנים .

אני זוכר את היום הזה כאילו הוא היה אתמול ..
בדיוק ביום זה לקחתי חופש בשביל לנוח קצת בבית  ופתאום שמעתי את הטלפון מצלצל .
זו הייתה המזכירה . הבנתי שאם היא מתקשרת אליי ביום חופש כנראה זה משהו חשוב . לא הבנתי אפילו עד כמה .
היא אמרה לי: " טומס, דבר נורא קורה , בעוד כשעה תתקיים פגישה חשובה בנושא , תתייצב כמה שיותר מהר במשרד ! "  
קולה היה מבוהל ,משיחה זו הבנתי , כמה הנפילה שהתחילה חמורה , אני זוכר את התחושות המעורבות שהיו לי , לא ידעתי מה עומד לקרות , ופחדתי מזה מאוד.

אספר לכם קצת רקע בנושא :

בשנות העשרים של המאה ה-20, נהנתה הבורסה האמריקאית מתקופה של צמיחה ומיליוני אזרחים רגילים השקיעו בה את מיטב כספם. אלפי אמריקאים החלו להשקיע בכבדות בשוק המניות, חלק גדול מהם לוו כסף כדי לקנות עוד מניות. עלייה במחירי המניות עודדה אנשים רבים להשקיע, אנשים קיוו שמחירי המניות ימשיכו להאמיר. אך באוקטובר של 1929 קרסה הבורסה החשובה בעולם במפולת מניות שכמוה לא הייתה.
נפל השוק בחדות, כשהוא מאבד 17% מערכו בבת אחת. הירידה התעצמה עד שהגיעה לשיא ביום חמישי השחור, 24 באוקטובר 1929. שיא של 12.9  מליון מניות נמכרו באותו יום.

משקיעים רבים נוספים החליטו לצאת מהשוק .

אני ,טומס לאמונט, מנכל מורגן בנק , ועוד מספר בנקאים מרכזיים בוול סטריט  נפגשנו לצורך הבנת המצב, וכדי למצוא מוצא מהפניקה והכאוס שהשתלטו על קומת המכירות .אותה פגישה שסיפרתי לכם קודם . ביחד עם הבנקאים החלטנו להעביר את המושכות לריצ'רד וויטני , סגן הנשיא של המסחר ולפעול בשמנו .    
משקיעים רבים נוספים החליטו לצאת מהשוק, וכתוצאה מכך ירידות המחירים המשיכו וגרמו לנפילה של עוד 13%.
קריסת הבורסה גרמה לאובדן רב :  
מניות איבדו את ערכן, ערך הכסף ירד, הבורסה התמוטטה, בנקים נסגרו(בינהם גם הבנק שלי), מפעלים פשטו את הרגל ונסגרו, ענף הבנייה נפגע קשה, שכר העבודה ירד למינימום. מערכת החינוך נפגעה, מורים לא קיבלו משכורות ותלמידים לא הגיעו ללמוד. מיליוני אנשים , מהעשירים ביותר  ועד לעניים , איבדו את הונם ורכושם ונשארו חסרי-כל ומובטלים .

התכנסות האנשים לאחר קריסת הבורסה

 

רצח יורש העצר בסרביה

אף פעם לא באמת הבנתי מזה פוליטיקה, כל מה שידעתי היה החוקים והמילים שכדאי לומר. אבא תמיד היה אומר שפוליטיקה זה משחק ילדים כמו מונופול ושרק צריך להביא את השחקנים למקום הנכון. אמא לא באמת אהבה את העבודה של אבא, היא תמיד הייתה דואגת לו בגלל שהוא מוטרד מידי או מתעצבן מזה יותר ממה שהוא צריך ולפי אמא זה לא היה טוב לבריאות שלו.

אמא צדקה, הפוליטיקה הרגה אותו. העולם הזה ממש מסובך, אתה מנסה לעשות טוב לאנשים ונרצח, אז למה בכלל לנסות ? זה לא שווה את זה. אז עזרת לאיש אחד שניים אבל כל האחרים מודים לך בכך שהם יורים בך.

תמיד רציתי להיות כמו אבא, איש מצליח ומשפיע מישהו שעושה הכול בשביל העם שלו, מישהו שאהב את החיים כי זה מה שיש. עכשיו אני כבר לא רוצה את זה.

עכשיו אני רוצה צדק, אני לראות את כל אותם האנשים שחושבים שהם יכולים לפגוע בבן אדם אחר סובלים, סובלים את הסבל שאני הרגשתי כששמעתי את הירייה וראיתי את ההורים שלי נופלים במהירות. את הסבל של כל השאלות שעוד לא הספקתי לשאול אותם ועכשיו כבר אין לי את מי לשאול. את הסבל של הפרידה.

איך ממשיכים אחרי השקט ? איך מתבגרים ? איך חיים בלי ההורים שלך ? איך חיים בלי התמיכה ואהבה ? איך חיים בלי משפחה ?

אני צריך למצוא את התשובות לשאלות ואת התשובות לשאלות של עצמי, אבל יותר מזה אני צריך למצוא את הכוח להמשיך. את הכוח להמשיך לחיות.

אמי ואבי יורש העצר בסרביה. עסק בפוליטיקה ועמד במרכזה של דילמה בין סרביה לאוסטרליה.

נרצחו ב28.6.1914 בידי מתנקש חמוש באקדח.

אם אתם שומעים אותי הורי אני אוהבת אותכם.

תודה לכם.

פרנץ ומשפחתו

 

הקונגרס הציוני (הלאומי) הראשון

אני זוכרת את היום הזה במדויק כאילו זה היה אתמול, זה היה ב- 29 באוגוסט 1897 באולם "בית הקזינו" המפואר שבבזל שוויץ, שם כונס הקונגרס הציוני העולמי הראשון.

אפשר היה לומר שכולם היו לחוצים. זה היה הדבר היחידי שדיברו עליו ברחובות או בעיתונים. רציתי להיות מעורבת יותר במתרחש בקונגרס אז התקרבתי לדלתות והאזנתי להם. שמעתי אותם רבים וצורחים ומידי פעם אפילו צוחקים. היה גם זלזול בקולותיהם ואני לא יכולה להגיד שזה לא פגע בי. גם אנחנו בני אדם וגם לנו מגיע שקולנו ישמע כמו קולם של אחרים.

כשקראו להרצל לעלות לבמה, רעדתי הרי אם חושבים על זה כל היהודים היו תלויים בו. כל מילה שהוא היה אומר הייתה יכולה לשנות את עתידנו מרע לטוב וההפך. כל מילה שהוא היה אומר הייתה מעבירה בי צמרמורת. אבל אתם חייבים להבין הרצל היה המודל לחיקוי היחידי, הוא היחיד שעזר לנו מבלי כוונות סתר.

בזמן הנאום שלו שמעתי את האנשים מהמהמים או נאנחים וכאלה שהתייחסו בבוז אל דבריו או כאלה שתמכו והצדיקו אותו.

הקונגרס סימן לנו את התחלת הדרך שכל כך חיפשנו. זה שם אותנו על המפה, במרכז העניינים של כולם וזה בדיוק מה שרצינו.בשנים שלאחר מכן היה קצת בלגן, אבל כנראה שבשביל סדר צריך קצת בלגן. אני גאה במה שקרה לנו. מדינת ישראל עכשיו עומדת איתנה וגם אם קצת קשה אנחנו לא מוותרים על ארצנו ונלחמים בשבילה.

תודה לך בנימין זאב הרצל עזרת רבות והנך בן אדם חשוב בהיסטוריה של עם ישראל. כל דור ודור ידע על מעשייך ועל גדולתך. על המלחמות הרבות שנלחמת בעבורנו. אנו נשמור על ארצנו בשבילך.

אנו חייבים לך. 

 

                                   תמונות מהאסיפה

 

 

 

סרטון מהמקום בו נערך הקונגרס

 

מעבורת החלל קולומביה

היום יום חמישי ה16 בינואר 2003 כולם כאן מתרגשים בפלורידה שבארצות הברית לקראת שיגור מעבורת החלל קולומביה.

אני התרגשתי במיוחד משום שבמעבורת זו היה גם אסטרונאוט ישראלי, משלחת ישראלית גדולה הגיעה לפלורידה כדי ללוות את השיגור לחלל. בין היתר, הגיעו מפקדי חיל האוויר לשעבר: איתן בן אליהו ואביהו בן נון,ונציגים נוספים של חיל האוויר. אני זוכר שהלכתי לראות את השיגור ממרכז החלל הקנדי שבפלורידה. היה אבטחה כבדה משום שחששו מפיגועים ופעולות טרור. לאחר מספר דקות שמעתי את אחד האנשים צועק:"היי תראו החללית עומדת להמריא" שאחרי מספר שניות החללית המריאה,כל האנשים שהיו שם היו שמחים ומחאו כפיים. השיגור היה מוצלח. מטרת ההמראה הייתה לעשות מעל ל80 ניסויים. הגעתי לביתי השעה 8 בערב הדלקתי טלוויזיה, בחדשות הוא ציטוט של מנכ"ל נס"א שון אוקיפי שהביע הערכה רבה לכל העבודה הקשה שהשקיע סוכנות החלל הישראלית. ביום שבת הודיעו שממשיכה מעבורת החלל במשימתה בלי תקלות.

אחד הניסויים שעשו האסטרונאוטים היה לגדל גידול סרטני גדול בחוסר משקל. מטרת הניסוי הייתה לברר דרכים של טיפול גנטי בגידולים בבלוטת הערמונית ובמעי הגס. אני זוכר שאחרי מספר ימים מעבורת החלל הייתה צריכה לשוב בחזרה לארץ, בכל ערוצי הטלוויזיה דיברו על זה. בטיסה חזור בכניסה לאטמוספירה 16 דקות לפני מועד נחיתתה המתוכנן התפרקה המעבורת,באסון נהרגו כל 7 האסטרונאוטים, כל האנשים היו עצובים מאוד אני הייתי ממש עצוב בעיקר בגלל מותו של אילן רמון האסטרונאוט הישראלי.

וועדת חקירה שהוקמה כמה ימים לאחר המקרה הנורא קבעה כי פיסת קצף בידוד שנפרדה בעת השיגור הייתה הגורם הישיר לאסון.

 

 

שי עגנון - חתן פרס נובל

היום יום שבת,עשירי לדצמבר שנת 1966.
היום בערב,אני אמור לקבל את פרס נובל לספרות. זו הפעם הראשונה שישראלי יקבל פרס נובל.
המעמד הזה מרגש אותי מאוד ואני מרגיש גאווה גדולה ושליחות גדולה שאני מביא כבוד למדינה שלי.
הכל התחיל בבוקר אחד כאשר קיבלתי שיחת טלפון מאיש קול ישראל יגאל לוסין.
יגאל אמר שהם קיבלו הודעה משבדיה שאני עתיד לזכות בפרס. אני בכלל לא ידעתי מכך...ממש התרגשתי אבל גם נזהרתי, פחדתי שמדובר בשמועה ללא יסוד ואז האכזבה הייתה עלולה להיות גדולה מאד.
אחרי מספר טלפונים ובירורים הבנו שמדובר בידיעה אמיתית.!
לא היה גבול לשמחה ולהתרגשות שלי באותו הרגע.
בגיל חמש כתבתי שיר בפעם הראשונה בחיים שלי.
אבי נסע לחו"ל לענייני עסקים ואני התגעגעתי איליו מאד ואז חיברתי שיר.
כתבתי המון שירים והם נשארו בבית של אבא שלי אבל כולם נשרפו במלחמה.
נולדתי בשנת 1888 בגליציה שמי היה שמואל יוסף עגנון אבל כולם כבר חיברו לי את השם ש"י שזה ראשי תיבות של שמואל יוסף.
עליתי לארץ ישראל בשנת 1924. השירים שכתבתי היו בעברית וביידיש והם פורסמו בעיתונים .

קיבלתי גם את פרס ביאליק ופרס ישראל אבל הפרס הזה שאני עתיד לקבל היום הוא נחשב ליוקרתי ומכובד מאוד והוא בקנה מידה עולמי.
הפרס הזה הוא פרס בינלאומי ויוקרתי מאד, הוא מחולק מידי שנה לאנשים נבחרים ובודדים על תרומתם למדע,לספרות ולאנושות בכלל.
מי שייסד את הפרס הזה הוא הממציא השבדי אלפרד נובל והוא הוריש את כל נכסיו לקרן שנושאת את שמו ושהיא אחראית לחלוקת הפרסים.
טוב חברים,חייב לסיים....צריך להתחיל להתארגן לטקס!!!

אסון מעבורת החלל קולומביה

סופסוף הגיע היום שבו מעבורת החלל קולומביה עומדת להמריא. חיכיתי ליום הזה המון זמן משני סיבות: אחת מהן הייתה משום שאחד האסטרונאוטים במעבורת הוא אילן רמון, האסטרונאוט הישראלי הראשון שיטוס לחלל וגם בגלל שאחד הניסויים שחברי צוות מעבורת החלל קולומביה מתכוונים לעשות הוא ניסוי שאני ובני כיתתי מבית הספר "אורט קריית מוצקין" הצענו. קוראים לניסוי "הגן הכימי" ומטרתו לבדוק את ההבדל בין גידול גבישים בכדור הארץ לעומת החלל. בכל אופן קולומביה עומדת להמריא בעוד 10 דקות ואני רואה בטלוויזיה בשידור חי את השיגור. כמו בסרטים יש את הספרה לאחור. כשהגיעו לספרה אפס מעבורת החלל המריאה. ההמראה עברה בהצלחה.

עברו 16 ימים מאז שמעבורת החלל המריאה, היום נוחתת קולומביה בכדור הארץ. כולנו מתרגשים ומחכים שמעבורת החלל תנחת. השעון שספר את הדקות ולאחר מכן את השניות לנחיתת מעבורת החלל מגיע לאפס והשניות מתחילות לעלות, קולומביה מאחרת. בחדשות מודיעים  שבסביבות השעה שמונה ניתק הקשר עם מעבורת החלל קולומביה כולם כבר מודאגים אבל קולומביה לא נוחתת. בסופו של דבר בחדשות אומרים שהחללית התפרקה ונאס"א מזהירים את תושבי טקסס מנפילת חלקי המעבורת. כולנו מקווים שהאסטרונאוטים קפצו בעזרת מצנח לפניי שקולומביה התפוצצה אבל מהר מאוד גילנו שטעינו.  

צוות מעבורת החלל

מעבורת החלל קולומביה

נפילת הבורסה

יום שלישי ה-29 באוקטובר 1929 ניו יורק

ב1923 חגגתי יומולדת 18 וקיבלתי מהורי מתנה של 1000 דולר להשקיע במניות במשך שש שנים היו עליות שבזכותן הצלחתי להרוויח לא מעט כסף..

בספטמבר 1929 התחילו עליות וירידות, למרות זאת החלטתי שאני לא יוצא, האמנתי שתבוא העליה הגדולה. 

ביום חמישי ה24 לאוקטובר ניפגשו מספר בנקאים בכירים כדי לנסות לצאת מהפניקה.

הציבור המבוהל החל למכור את המניות שבידו בצורה היסטרית. 13 מיליון מניות נמכרו במהלך אותו היום, כאשר אנשים ניסו נואשות להיפטר ממניותיהם לפני שהן יהפכו לחסרות ערך. 

במהלך סוף אותו שבוע משקיעים רבים החליטו לצאת מהשוק ואז אני הבנתי שהמניות שלי בסיכון.

מסתבר שאכן טעיתי... ביום שלישי ה-29 לחודש הייתה התרסקות של ממש, נמכרו עוד 30 מיליון מניות, מחירי המניות קרסו, ובכך הפכו מיליוני משקיעים לחסרי כל. איבדתי את כל כספי.

היו ענקים כלכליים שניסו לקנות כמות גדולה של מניות כדי לעצור את הנפילה הגדולה אבל גם זה לא עזר. 

תבינו, באותו ערב השוק איבד 14 מיליארד דולר, סך הכל בכל השבוע הנורא הזה השוק איבד כ30 מיליארד דולר שזה פי 10 מהתקציב השנתי של הממשל הפדרלי, הרבה יותר מהסכום שהוציאה ארצות הברית במהלך כל מלחמת העולם הראשונה. 

הסכם השלום בין מצריים לישראל

וושינגטון ד.ס ארה"ב 26.3.1979

היי שמי לילי ואני נמצאת כעת בוושינגטון ד.ס ארה"ב אני משפחתי יצאנו לערוך טיול שורשים של משפחתנו העתיקה  למשך שבועיים שלמים. 

 אך מאוד חששנו מטיול זה מפני שהגענו לוושינגטון כשהיה מצב מלחמה בין המצרים לישראל. הטיול היה ומפחיד  אך גם מאוד מהנה חוויות רבות תמונות שלא נשכחות,אך חוויה אחת שקרתה ממש אתמול תינצר לי למשך כל החיים ואני יספר אותה לדורותיי. 

 היום זה יומו האחרון לטיול אתמול זה הוא היה רגע היסטורי ומרגש ביותר, אני ומשפחתי יצאנו לטייל ולחקור את שורשינו ולגלות דברים חדשים.  באמצע הטיול נתקלנו באסיפה של אנשים  המתכנסים ברחובות כולם היו בחוץ ולא הפסיקו לדבר לא היה מרגוע ,היה נדמה כי קרה משהו אך לא ברור מה,  

לאחר דיבור עם האנשים  ובירורים מעמיקים הבנו כי ראש הממשלה שלנו מנחם בגין ונשיא מצריים אנואר סאדאת התכנסו להחלטה חשובה  ולאחר שלושה עשרה ימים  של משא ומתן חשאיים בקמפ דיוויד ם קבעו כי יש הסכם שלום בין היהודים למצרים. זה היה משא ומתן  הראשון בין ישראל וכל שכונותיה הערביות.

היו הרבה חלוקיי דעות ברחובות חלק שמחו וחלק כעסו היו כאלה שבכלל לא היה להם דעה. (95 היו בעד 18 התנגדו 2 נמנעו) בתוך כל זה אני ומשפחתי מאוד שמחנו שלא יהיה מלחמות יהיה קצת שקט ושהגיעו לעמק השווה. מצרים וישראל התחייבו לכבד זו את זו  זכותה של כל מדינה , לחיות בשלום בתחום גבולותיהן המוכרים והבטוחים ולהימנע "מאיום בכוח או משימוש בו "וליישב את " זו נגד זו, כל הסכסוכים ביניהן בדרכי שלום" ובדרכים הנובעות מתוך החוזה עצמו, כלומר במשא –ומתן.

לאחר מכן כולם הלכו לטקס כמובן שלא יכלנו להיות בפנים אך התבוננו מבחוץ טקס החתימה נערך בבית הלבן כ45 דקות לאחר שנתיים של מלחמות לבסוף זה קרה לאחר מכן חתמו ישראל ומצריים על שניי המסמכים ולבסוף לחצו ידיים. זהו היה טקס מרגש מאוד  כולם היו ברחובות ושמעו את ההכרזה ולבסוף נשיא מצריים אמר: "לא עוד מלחמה, לא עוד שפיכת דמים,לא עוד שכול,שלום,סאלאם,לנצח" 

אחרי החוויה הזאת שלהגיע ולוושינגטון בפחד ולצאת משם כל כך באושר וברוגע נתן לנו סיפוק זהו היה טיול חוויתי ונפלא למדתי המון לא רק על משפחתי אלא גפ על המדינה שלי עצמה שמתי לקחת חלק בטיול זה ולא אשכח אותו לעולם.

ש"י עגנון מקבל פרס נובל בספרות

פרס נובל

9 באוקטובר 1966

 כאן אפק יהוד היום 9 בדצמבר 1966 נחתתי בסטוקלהום שבשבדיה בכדי לסקר את טקס חלוקת פרס נובל שייערך מחר ב10 בדצמבר 1966. 

ההתרגשות היא רבה  פעם ראשונה בתולדות מדינת ישראל שאנו מקבלים פרס נובל לספרות.
הזוכה הוא  הסופר  ש״י עגנון מגדולי הסופרים במדינתנו.
הערב יערך נשף לכבוד הזוכים בפרס.

פרס זה מגיע  לאחר מספר שנים של המלצות של שלמה שוקן ולאחר מכן על ידי בנו, ספריו תורגמו וזכו לביקורות אוהדות, זו הפעם הראשונה בה זכו שני סופרים בפרס נובל לספרות, המשוררת השניה היא נילי זק״ש יהודייה גם כן. 

שי עגנון נולד בשנת 1887 בגיליציה ובשנת 1908עלה לארץ ישראל וגר בתל אביב, עגנון כתב 

את שירו הראשון בגיל חמש מתוך געגועים לאביו שנסע לרגל עסקיו ומכאן והלאה החל לכתוב שירים רבים אך מכולם לא נשאר כלום מכיוון שבית אביו נשרף במלחמת העולם הראשונה.

בשנת 1924 לאחר שהות בגרמניה עבר לגור בירושלים בשכונת תלפיות ושם כתב את רוב ספריו.

עגנון כתב בעיקר על החיים היהודיים ועל המסורת היהודית בשפה מיוחדת ועשירה, עגנון

קיבל גם את פרס ״ביאליק״ ואת פרס ״ישראל״, ספריו התפרסמו בעולם ותורגמו לשפות רבות,

 בין ספריו הרבים של שי עגנון ״עגונות״, ״תהילה״, ״והיה העקוב למישור״.

10 דצמבר 1996

אנו נמצאים באולם הקונצרטים בסטוקלהום, הטקס הוא מכובד מאוד כל הגברים כאן לבושים בחליפות טוקסידו, הכל מאוד מרשים, מתנהל בסדר מופתי והסופר ש״י עגנון נרגש מאוד מעצם המעמד.

בתחילת הטקס מושמעים נאומים ובראשם הנאום של מלך שבדיה. 

ועכשיו לנאומו של חתן פרס נובל לספרות, הסופר ש״י עגנון.


בנאומו בטקס תוך התרגשות רבה הציג את עצמו במילים הבאות:
״קטסטרופה היסטורית שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגילה ישראל מארצו נולדתי אני באחת מערי הגולה אבל בכל זאת עת תמיד דומה הייתי על כל מי שנולד בירושלים בחלום בחזון הלילה ראיתי את עצמי עומד עם אחי הלווים בבית המקדש כשאני שר עמהם שירי דוד מלך
ישראל נעימות שכאלה לא שמעה כל אוזן מיום שחרבה עירנו והלך עימה בגולה.
חושד אני את המלכים הממונים על היכל השירה שמיראתם שהשיר בהקיץ מה ששרתי בחלום השכיחוני ביום מה ששרתי בלילהשאם אחי בני עמי שומעים לא היו יכולים לעמוד בצערם מחמת אותה הטובה שאבדה להם כדי לפייס אותי על שנטלו ממיני לשיר בפה נתנו לי לעשות שירים בכתב״.

מר ש״י עגנון יורד מדוכן הנאומים.
תם ונשלם טקס חלוקת פרס נובל.