פרס נובל
9 באוקטובר 1966
כאן אפק יהוד היום 9 בדצמבר 1966 נחתתי בסטוקלהום שבשבדיה בכדי לסקר את טקס חלוקת פרס נובל שייערך מחר ב10 בדצמבר 1966.
ההתרגשות היא רבה פעם ראשונה בתולדות מדינת ישראל שאנו מקבלים פרס נובל לספרות.
הזוכה הוא הסופר ש״י עגנון מגדולי הסופרים במדינתנו.
הערב יערך נשף לכבוד הזוכים בפרס.
הזוכה הוא הסופר ש״י עגנון מגדולי הסופרים במדינתנו.
הערב יערך נשף לכבוד הזוכים בפרס.
פרס זה מגיע לאחר מספר שנים של המלצות של שלמה שוקן ולאחר מכן על ידי בנו, ספריו תורגמו וזכו לביקורות אוהדות, זו הפעם הראשונה בה זכו שני סופרים בפרס נובל לספרות, המשוררת השניה היא נילי זק״ש יהודייה גם כן.
שי עגנון נולד בשנת 1887 בגיליציה ובשנת 1908עלה לארץ ישראל וגר בתל אביב, עגנון כתב
את שירו הראשון בגיל חמש מתוך געגועים לאביו שנסע לרגל עסקיו ומכאן והלאה החל לכתוב שירים רבים אך מכולם לא נשאר כלום מכיוון שבית אביו נשרף במלחמת העולם הראשונה.
בשנת 1924 לאחר שהות בגרמניה עבר לגור בירושלים בשכונת תלפיות ושם כתב את רוב ספריו.
עגנון כתב בעיקר על החיים היהודיים ועל המסורת היהודית בשפה מיוחדת ועשירה, עגנון
קיבל גם את פרס ״ביאליק״ ואת פרס ״ישראל״, ספריו התפרסמו בעולם ותורגמו לשפות רבות,
בין ספריו הרבים של שי עגנון ״עגונות״, ״תהילה״, ״והיה העקוב למישור״.
ועכשיו לנאומו של חתן פרס נובל לספרות, הסופר ש״י עגנון.
בנאומו בטקס תוך התרגשות רבה הציג את עצמו במילים הבאות:
״קטסטרופה היסטורית שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגילה ישראל מארצו נולדתי אני באחת מערי הגולה אבל בכל זאת עת תמיד דומה הייתי על כל מי שנולד בירושלים בחלום בחזון הלילה ראיתי את עצמי עומד עם אחי הלווים בבית המקדש כשאני שר עמהם שירי דוד מלך
ישראל נעימות שכאלה לא שמעה כל אוזן מיום שחרבה עירנו והלך עימה בגולה.
חושד אני את המלכים הממונים על היכל השירה שמיראתם שהשיר בהקיץ מה ששרתי בחלום השכיחוני ביום מה ששרתי בלילהשאם אחי בני עמי שומעים לא היו יכולים לעמוד בצערם מחמת אותה הטובה שאבדה להם כדי לפייס אותי על שנטלו ממיני לשיר בפה נתנו לי לעשות שירים בכתב״.
מר ש״י עגנון יורד מדוכן הנאומים.
תם ונשלם טקס חלוקת פרס נובל.
10 דצמבר 1996
אנו נמצאים באולם הקונצרטים בסטוקלהום, הטקס הוא מכובד מאוד כל הגברים כאן לבושים בחליפות טוקסידו, הכל מאוד מרשים, מתנהל בסדר מופתי והסופר ש״י עגנון נרגש מאוד מעצם המעמד.
בתחילת הטקס מושמעים נאומים ובראשם הנאום של מלך שבדיה.
בנאומו בטקס תוך התרגשות רבה הציג את עצמו במילים הבאות:
״קטסטרופה היסטורית שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגילה ישראל מארצו נולדתי אני באחת מערי הגולה אבל בכל זאת עת תמיד דומה הייתי על כל מי שנולד בירושלים בחלום בחזון הלילה ראיתי את עצמי עומד עם אחי הלווים בבית המקדש כשאני שר עמהם שירי דוד מלך
ישראל נעימות שכאלה לא שמעה כל אוזן מיום שחרבה עירנו והלך עימה בגולה.
חושד אני את המלכים הממונים על היכל השירה שמיראתם שהשיר בהקיץ מה ששרתי בחלום השכיחוני ביום מה ששרתי בלילהשאם אחי בני עמי שומעים לא היו יכולים לעמוד בצערם מחמת אותה הטובה שאבדה להם כדי לפייס אותי על שנטלו ממיני לשיר בפה נתנו לי לעשות שירים בכתב״.
מר ש״י עגנון יורד מדוכן הנאומים.
תם ונשלם טקס חלוקת פרס נובל.
אפק,
השבמחקאהבתי את הפירוט של כל שלב ושלב לפני עלייתו לבמה לקריאת הנאום והופתעתי לגלות שש״י עגנון כתב לראשונה בגיל חמש על געגועיו לאביו שנסע למטרת עסקים.
הייתי מרחיב יותר על סוגי היצירות שלו ועל הנושא העיקרי שעזר לו לכתוב כל כך הרבה.
אפק , נהניתי מאוד לקרוא את הסיפור שלך!
השבמחקאהבתי שבחרת לכתוב את הסיפור מנקודת מבט של כתב חדשות .
שילבת בצורה מעניינת את כל הפרטים , מה שגרם לי לרצות להמשיך לקרוא .
ידעתי כבר פרטים על ש''י עגנון אך הופתעתי לגלות הרבה דברים חדשים , למדתי המון .
עבודה טובה מאד, יפה עשית כאשר צרפת גם את הנאום של ש"י עגנון.
השבמחק