קוראים לי רות שוורץ, אני בת 17 ואני מתחבאת כרגע בין
הריסות בית כנסת בברלין.
החלטתי לכתוב מכתב ולתאר מה קורה, למקרה שלא אשרוד את
הלילה.
היום העשירי בנובמבר, 1938, והשמש כבר מתחילה לזרוח.
אני לא יודעת מה השעה, הייתי פה כל הלילה.
הכל התחיל לפני כיומיים, כשקראתי בעיתון שיהודי מפריז
ירה במזכיר שגרירות גרמניה שבצרפת. העיתונים מאשימים אותו ואת היהודים במה שקרה,
אני חושבת שגם אני הייתי מגיבה דומה לנוכח גירוש משפחתי בבושת פנים לפולין. אתמול
מת המזכיר מפצעיו והשנאה כלפינו היהודים גברה קשות. זהו גם יום השנה למהפכת נובמבר
ולפוטש במרתף הבירה. האם זה צירוף מקרים שהכל קורה דווקא היום, או שמישהו תכנן זאת?
אתמול נשארתי מאוחר עם אבא בבית הכנסת, לעזור בסידורים
לקראת בר המצווה של אחי, כשלפתע שמענו צעקות ורעשי ניפוץ. מיהרנו החוצה, והיינו
המומים למראה עינינו. נראה היה שהמון אזרחים, כנראה שיכורים, החליטו להחריב מבנים
יהודיים. זכוכיות נופצו בכל בתי העסק באופק, וראיתי איך הפרעות מתקרבות אלינו. אנשים
הוכו ברחובות, כשמעליהם התוקפים ומתחתיהם הזכוכיות שחודרות את בשרם. הבנו שעלינו
לברוח בהקדם האפשרי, אבל לא היה מקום בטוח בטווח הקרוב. הסתתרנו מאחורי בית הכנסת
כשהפורעים הגיעו. הם לא ראו אותנו כאשר הרסו והחריבו את המקום. אבא כיסה את פי
בידו כדי שלא ישמעו אותי בוכה.
לאחר זמן שהרגיש כמו נצח הם המשיכו הלאה, ואנחנו נותרנו
בין ההריסות. אבא דאג לחברו כי ידע שנשאר בנגריה שלו עד מאוחר. הוא הרגיש מחויב
ללכת לעזור לו, והכריח אותי להבטיח שלא אצא ממקום המסתור עד שיחזור לקחת אותי.
נשארתי לבד ואני חושבת שעברו כבר כמה שעות. אני לא יודעת למה, אבל לא שמעתי סירנות
של משטרה. האם יכול להיות שאף אחד לא דיווח להם עד עכשיו? ואם דיווחו, למה הם לא
באים לעזור לנו?
כדאי שאסיים עכשיו. אני מקווה שזה לא הדבר האחרון
שאכתוב אי פעם. אם מצאתם את המכתב הזה ואני כבר לא כאן, בבקשה עשו משהו כדי להפסיק
את שנאת החינם נגד יהודי גרמניה.
רות שוורץ, ברלין, גרמניה
סתיו
השבמחקהדרך שבה כתבת את הטקסט גרמה לי להרגיש כאילו אני איתך שם
פחדתי לרגע על חייה של רות ואביה ואפילו על חברו של אביה הנגר.
אני חושבת שסיכמת את הנושא נהדר.
לי אישית עזרת לראות את הנושא באור אחר ממה שהבנתי אותו.
אהבתי מאוד את הסיפור....
סתיו ממש התרשמתי מאופן הכתיבה שלך את מפרטת כל דבר בצורה מדהימה ובמיוחד מה עבר עליכם באותו הזמן מאוד נהנתי לקרוא את הסיפור שלך !
השבמחקסתיו,אהבתי מאוד את אופן הכתיבה שלך והרגשתי כיאלו אני שם. אני מאוד מקווה שרות יצאה בשלום והיא בריאה ושלמה.
השבמחקסתיו, תאור יפה של הארועים. בחרת להציג את הארועים מנקודת מבט של בחורה צעירה יהודיה, כמעט בת-גילו של הרשל גרינשפן (הרחוב של בית הספר)
השבמחק