המהפכה הרוסית . 25 באוקטובר 1917.

למשפחתי האהובה,

העניינים לא הלכו כפי שתכננתי , לאחר טיסה ארוכה וקשה הלכה המזוודה שלי לאיבוד, יצחק ולאה באו בזמן כדי לעזור לי לחפש אותה, למזלי אחרי שעות של חיפושים מצאנו אותה בבטן המטוס.

בזמן הנסיעה אל ביתם במוסקבה ראיתי רק הריסות מן המלחמה ומודעות נעצה נגד השלטון, וכאשר הגעתי אל ביתם של דודינו היקרים זה היה הרגע ששבר אותי.

אין להם כמעט אוכל במקרר, הם עובדים שעות על גבי שעות ומקבלים שכר נמוך למדי, ובשעות המאוחרות של הלילה הם היו יוצאים להפגנות מול בית המלוכה הרוסי, כי אלו השעות היחידות שבהן כולם יכלו למחות על זכויותיהם.
אני יודעת מה אתם שואלים, יהודה עדיין לא חזר הביתה מהחזית של המלחמה הנוראית הזו, ויצחק, לאה וגם אני עדיין מחכים לשובו.

מאז הגעתי בינואר חוויתי אירועים שלא ראיתי מעולם, ואני בטוחה שהם לא קרו לכם בארץ.

אני זוכרת את היום שבו וולדימיר לנין התקומם נגד שלטון צאר כאילו הוא היה אתמול, הוא היה ממתנגדי המלחמה והוא דרש שינוי- להסיר את שלטונו של הצאר

ולהעביר את השלטון מפלגתו- סיעת הבולשוויקים.
אחרי נפילת המלוכה, החליטו למנות ממשלה זמנית, שהיא לא הייתה חזקה במיוחד.

וולדמיר איליץ' לנין תיכנן להפיל את הממשלה הסוציאל –דמוקרטית והליברלית של אלכסנדר קרנסקי.

רוב הזמן היה המאבק בפטרוגרד ללא שפיכות דמים, כאשר הבולשביקים תפסו את המבנים העיקריים  של הממשלה הזמנית עם התנגדות קלה עד שלבסוף פרצו בהתקפה על ארמון החורף.המורדים הבולשביקים נתקלו בהתנגדות קלה מאוד אם בכלל , ומבחינה מעשית, די היה בכניסתם לבניין כדי להשתלט עליו. בכל המהלך היו 2 הרוגים ו-5 פציעות משני הצדדים.

אני זוכרת איך שראיתי את המהפכה עם ההמון שבצד ומחיתי על השלטון .. אולי ניצלנו במספר ההרוגים אך נדמה לי שהסיפור הזה עוד לא הסתיים, עדיין יש חלק חסר ואנחנו מצפים לדעת מה הוא .

בכל זאת ביום שלאחר מכן הסובייטים בחרו את מועצת ממוני העם כבסיסה של הממשלה והסובייטית החדשה, עד לכינוס האספה המכוננת, והעבירה את הצו על השלום, ואת הצו על האדמה.

מקווה שאחזור במהרה.

אוהבת אתכם מאוד.

מימין: אני וההמון מוחים  על השלטון.

משמאל: וולדמיר איליץ' לנין המנהיג שלנו.