הקונגרס הציוני העולמי הראשון 29.8.1897-31.8.1897
היה זה יום קר
וסגרירי, אך התרגשתי. זה היה יום מיוחד במינו, יום שיחזור על עצמו עוד הרבה פעמים
בראש שלי, היום של הקונגרס הציוני העולמי הראשון! אני התעוררתי בשמונה בבוקר, שמעתי את האנשים
ברחובות צועדים לעבר האולם שבו יתקיים הקונגרס ("בית הקזינו").
אני עוד זוכר איך שבנימין
(זאב הרצל) יזם את הקונגרס שלב אחרי שלב.
הקונגרס נועד כדי ליצור תשתית שתרכז את
התומכים בתוכניותיו של הרצל ותהווה בסיס להרחבת התנועה הציונית מחובבי ציון לעבר תנועה ציונית-מדינית
מאורגנת. בכך הוא הציב את המסד לכל המערכות הפוליטיות של התנועה הציונית.
בקונגרס היו מאתיים ושמונה
צירים משש עשרה מדינות. הקונגרס היה כל כך מלהיב והיו כל הרבה חילוקי דעות, לדוגמה
:
חילוקי דעות התגלו בין אנשי חובבי ציון שדגלו בעליה והתיישבות באופן מיידי בארץ ישראל (מה
שהתפתח מאוחר יותר לציונות מעשית) לבין הרצל ואנשיו, אנשי הציונות המדינית,
שתמכו קודם
בהשגת ערבויות ליהודים בטרם ההתיישבות. כהצעת פשרה, אישר הקונגרס את תוכנית בזל שקבעה כי
התנועה הציונית שואפת להקמת בית מולדת ליהודים בארץ ישראל תוך הבטחת ערבות (צ'ארטר) של אומות העולם, ונקבעו דרכי
פעולה לביצוע התוכנית.
חשיבות רבה הייתה לקונגרס בעשיית תעמולה לתנועה הציונית החדשה בקרב יהודי העולם והעלאת הבעיה היהודית על סדר היום הבינלאומי. לראשונה התכנסו יהודי מזרח ומערב, מה שסימל אחדות לאומית. הקונגרס הציג יעדים ומטרות לפתרון הבעיה הלאומית, כלומר: הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. בקונגרס זה הוקמו מוסדות שונים להגשמת רעיון התנועה ובראשם ההסתדרות הציונית, נוסד בו הוועד הפועל הציוני בן 18 חברים והנהלה בת חמישה חברים בראשותו של הרצל. כמו כן נקבעה זכות בחירת הצירים (בני 18 ומעלה ששילמו מס ב
הציוני) והותוותה תשתית התנועה הציונית. זה היה היום הסוער והמרגש ביותר בחיי. אני בחיים לא אשכח אותו. תמיד אספר את סיפורי על יום זה לילדיי, נכדיי ואם יתמזל מזלי אפילו גם לניניי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה