פרשת דרייפוס - בתור הסופר אמיל זולא

השעה 8:00 בבוקר, הלכתי לחנות השכונתית כהרגלי ירדתי לקנות את עיתון הבוקר הקבוע שלי "המילה החופשית" .

בהיותי יושב ושותה את הקפה של הבוקר ומדפדף בין דפי העיתון לפתע נפתחה למולי כתבה המספרת על גזר הדין שערער את החברה הצרפתית - "פרשת דרייפוס" .

אני קורא בעיתון כי קצין צבאי העונה לשם אלפרד דרייפוס , היהודי היחיד ששירת במטה הכללי נעמד למשפט בבית דין צבאי שנערך בדלתיים סגורות  בטענה שבגד במדינה כי ריגל במדינתנו ומסר מסמכים צבאיים חסויים צרפתיים .
אני מגלה ומבין שבתביעה הוצגו ראיות אשר לא הותר להגנה לעיין בהן .

מהלך כל המשפט דרייפוס טען לחפותו כי הוא אזרח נאמן לצרפת אך טענות אלו לא הועילו כלל . לאור כל הדברים הללו בתוך תוכי ידעתי שהוא דובר אמת . חשבתי בכל גופי ונשמתי שאני צריך לעזור לו .  

זה כבר היה חזק ממני, לילותיי כבר לא היו שלווים , התלוו אליהם סיוטים , הייתי חסר מנוחה . כי ידעתי שצדק לא נעשה כאן .
אינני מכיר את דרייפוס כלל אך ידעתי שכאן אני צריך לפעול .
ניסיתי לישון בלילה ההוא ושוב לא הצלחתי , ירדתי לחדר העבודה וישבתי שם מחזיק את עט הכתיבה שלי והדף הריק מביט בי , זועק שארשום בו .
באותו רגע אני מחליט לרשום מכתב אל נשיא המדינה ,
ובו אני .... מאשים , בכוונה להלחם על הצדק .
ביודעי את הסכנות בפרסום המכתב ואת הסעיפים 30 ו-31 החלים עליי בחוק העיתונות העשויים לכלול עונש בגין הוצאת דיבה , אני יוצא ברצון אל הסכנה!
בתאריך 8 באוגוסט 1899 נערך משפטו החוזר של דרייפוס , שמצבו הפיזי והנפשי היה קשה לנוכח תנאי מאסרו הקשים , נמצא אשם ונידון ל-10 שנות מאסר אך 10 ימים לאחר מכן , קיבל חנינה מן הנשיא ושוחרר ממאסר .
בשנת 1906 נערכה חקירה חדשה שבה זיכה אותו בית המשפט מכל אשמה , שמו טוהר ואף הועלה לדרגת רב סרן .
ללא ספק הצדק במקרה זה נעשה .

בכבוד רב ,

אמיל זולא

אלפרד דרייפוס

אמיל זולא

''אני מאשים..!''